העמק דבר על בראשית ל״א:מ״ו

מהדורה: ספר תורת אלוהים, וילנא 1879

מקור בראשית ל״א:מ״ו
46 וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֤ב לְאֶחָיו֙ לִקְט֣וּ אֲבָנִ֔ים וַיִּקְח֥וּ אֲבָנִ֖ים וַיַּֽעֲשׂוּ־גָ֑ל וַיֹּ֥אכְלוּ שָׁ֖ם עַל־הַגָּֽל׃
פירוש העמק דבר על בראשית ל״א:מ״ו
46 ויאמר יעקב לאחיו. פרש״י ע״פ המדרש דלאחיו היינו בניו. דא״א לפרש אחיו כמו לעיל נגד אחי ואחיך. וכן להלן ויקרא לאחיו. שאין ד״א לבקש אנשים חשובים ללקט אבנים לאכילה. אלא ע״כ המה בניו. ועדיין צריך טעם למה באמת לא צוה לעבדיו ושפחותיו לעשות כן. ותו למאי כתיב לאחיו. ולא לבניו. אלא בשביל שהיה בזה הענין מדת יעקב לשבת בטח ושלום עם אנשים. ואע״ג שלבן הקניטו הרבה ובפרט בסוף דבריו אמר כל אשר אתה רואה לי הוא. מ״מ לא חש יעקב לזה וביקש לרדוף אחר השלום ולעשות לגימה לקרב את לבבו. ורצה עוד להרגיל בניו למדה זו הנפלאה. ע״כ צוה אותם ללקט אבנים לשם כך. ואם היה אומר בני לקטו אבנים לא היה נקלט בלבבם דרך מוסרי בזה ואמרו בלבם כי עושים בצווי אביהם ע״כ קרא אחי לקטו אבנים להגיד יושר מדה זו שגם בלי גזרת אב. יפה לנו לאחוז במדה המישבת לבטח. וע׳ להלן ל״ב כ״ו ומ״ט כ״ד. ובס׳ דברים ל״ג כ״ח:
47 ויאכלו שם על הגל. ולא עלה על דעת יעקב לעשות את הגל ג״כ לעד: